"זוהי התמודדות מרתקת בכלי ביטוי שיריים מקוריים עם תופעת האורבניזציה המואצת והמסיבית העוברת על תל אביב... עדנה מיטווך-מלר מלהטת בין היופי המחוספס והפוסט-מודרני של מגדל הבטון-פלדה-בטון הצומח בדהרה על סף ביתה, לבין הרכות המענגת של גנים ובתים כמידת האדם, ההולכים ונכנעים לעצמה החדשה".      

                                                                                  חיים באר

מגדל ג'י

מאת: עדנה מיטווך-מלר

הוצאת צבעונים

* * * * * *  

(92 עמודים, 72 ₪)

עדנה מיטווך-מלר, משוררת עטורת פרסים, עורכת ומתרגמת, יוצאת בימים אלו עם  "מגדל ג'י" - ספר שירה חדש, העשירי במספר.

בנובמבר 2007 הונחה אבן הפינה של מגדל ג'י, בצומת הרחובות שאול המלך-אבן גבירול-השופטים, בתל-אביב. בבוקר בהיר נעלם מתקן הכניסה למגרש החניה, המגרש נסגר, ורק לעוד כמה שבועות הותר להולכי הרגל לחצותו בדרכם לרחוב השופטים ולשכונת דובנוב הירוקה. בן בוקר הופיעו דחפורי ענק מאיימים כדי לחפור את הבור הגדול שישמש מגן ומסעד למגדל בן 28 הקומות. האזור נתחם והוקף בחומת ברזל ואבן. בן בוקר הומרו כל שכיות החמדה האהובים של השכונה בשלטים בנוסח: "זהירות, סכנה כאן בונים", "משאיות נכנסות ויוצאות מימין", "coming soon" ,  "יש לחצות את הכביש וללכת ממול", "התזות בבטון, הריסות, חציבות, ניסורים וקידוחי יהלום", "אמנות המחיה – לגור במרכז התרבות", "הכניסה אסורה מפני בטיחות" ועוד.

הספר מתעד בשירת מחאה אורבנית את הקמתו של המגדל, ששמה קץ לשכונה השקטה והפסטורלית בה חיה המשוררת, והופך למטפורה מפוכחת על אדם בן זמננו, הנקרע בין ציווי הלב לבין ציווי הזמן. הספר מבטא את התמודדותה הרגשית של מיטווך-מלר עם השתלטות החדש על הישן, ופרידה מהנוף התל-אביבי הישן לטובת השינוי וההתחדשות האורבנית.

הספר נולד מן הפיח, העשן והאבק, מן הדחפורים, המנופים והפטישים, מן המדרכות השבורות והשלטים שחבלו במעברים, מן האזבסט והעצים החרוכים,  מן החשיכה שעטתה את החדרים, מן הפועלים הסינים מבייג'ין, הנתלים כליצנים על חוטי הקרקס בקסקטיהם הצבעונים...

תוך כדי הליך כתיבת הספר, מנסה מיטווך-מלר לאתר גם את נקודות האור הנצפה מן התמורות והשינויים האורבניים הנוחתים על ראשינו. (מגדל ג'י משמש מטפורה לכל הליך בנייה לגבהים בימינו לא רק בתל אביב).

"ניסיתי לרדת גם אל מוחו ולבו של האדריכל והקבלן הבונים עיר חדשה בלב עירי הישנה. ביקשתי לשמור על יופייה ועל ייחודה של השכונה התל אביבית הזאת בציפורניי, בעטי, בשתי ידיי, במרחב דמיוני. לנצור את ערכיה האורבניים והאנושיים, וגם לחבוק את החדש, הבלתי מוכר, המאתגר, המפתיע והנסתר, לקדם בברכה ובזרוע פתוחה את הצווים והסגולות של המחר".                                              

 עדנה מיטווך-מלר, מתוך דברים בפתח, "מגדל ג'י"

אָקוּסְטִיקָה חֲדָשָׁה

כָּאן תְּהֵא אָקוּסְטִיקָה אַחֶרֶת

הַהוֹפֶכֶת עוֹרְבִים לִזְמִירִים

יִלְלַת חֲתוּלִים וּכְלָבִים

לְשִׁירַת אוֹהֲבִים.

זִמְזוּמֵי הַמְּכוֹנִיּוֹת כִּבְכַוֶּרֶת

יֵהָפְכוּ דִּנְדּוּן פַּעֲמוֹנִים

עַל צַוְּארֵי הַפָּרוֹת בֶּהָרִים.

הֶעָשָׁן יֵעָלֵם בִּן-לַיִל

יִתְמוֹסֵס כִּפְתִית שֶׁלֶג נוֹפֵל

וְהָאָרֶץ תִּגְבַּהּ וְתִזְרַח

בְּחַסְדֵי מַלְאָכִים וְאֵל.

כָּאן תְּהֵא אִינְסְטָלַצְיָה אַחֶרֶת

הַמַּיִם יִזְרֹמוּ בְּשֶׁפַע

בְּבִרְזֵי הַזָּהָב וְהַשֵּׁן

צִנּוֹרוֹת יִהְיוּ לִבְאֵרוֹת

נִזּוֹנוֹת מִמַּבּוּעַ דָּשֵׁן.

כָּאן תְּהֵא אִינְהָלַצְיָה אַחֶרֶת

כִּי מַחְזוֹר הַנְּשִׁימָה יִפָּתַח

הָרֵאוֹת וְהַלֵּב יִרְחֲבוּ

כְּלֵי הַדָּם יִזְרְמוּ מֵחָדָשׁ

מְצוּקוֹת הַיּוֹם-יוֹם יֵצְאוּ לְחֻפְשָׁה,

כִּי תָּקוּם כָּאן עִיר חֲדָשָׁה.

כָּאן תְּהֵא קוֹנְסְטְרוּקְצִיָּה אַחֶרֶת

עִם אִטּוּם וּמִגּוּן מְשֻׁבָּח

עַמּוּדִים מִפְּלָדָה, לֹא בַּרְזֶל,

וְקִירוֹת מִשֵׁן פִּיל, לֹא בֵּטוֹן,

וְגַם קֶצֶר כָּאן לֹא יְחַשְׁמֵל.

הַחַשְׁמַל יִדְלֹק כְּטוֹפָּז

וְיַבְזִיק מִנְּחֹשֶׁת וְאוֹר

בְּנֵי אֱנוֹשׁ יֵרָדְמוּ בַּשְּׁחָקִים

וְיֵעוֹרוּ בַּבֹּקֶר לְמוֹר.

הֵם יִחְיוּ עַד מֵאָה וּמָאתַיִם

כִּי הַזְּמַן כָּאן יָמִיר מִנְהָגָיו

חֻקֵּי גִּיל חֲדָשִׁים כָּאן יִשְׁלֹטוּ

שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֶת עֵשָׂו.

כָּאן תְּהֵא אָקוּסְטִיקָה אַחֶרֶת

בָּהּ יוּשַׁר גַּם לִידֵר חָדָשׁ

לֹא שֶׁל שׁוּמָאן, שׁוּבֶּרְט אוֹ בְּרַהְמְס,

כִּי מִדַּף פַּרְטִיטוּרָה נִפְרַץ

הַכָּתוּב בְּנוֹצַת הַזָּהָב.

עַל בִּימַת הַקּוֹנְצֶרְט הַזֶּה

יְנַצְּחוּ רַק גִּינְדִי וּבָנָיו.

"המלים הן המדיום של עדנה להתמודד עם הכאב ועם הפגום בעולמנו, ולפיה – אם נשתמש בהן נכון, ובמלוא משמעותן, נחשוף את אור התקווה ואת האומץ לחיות"

 שמאי גולן, בשם ועדת השיפוט של "אות יקירת אגודת הסופרים העבריים לשנת תשע"ה"

תִּעוּד מִסְפָּר 1

אִם לֹא אֶתְבּוֹנֵן אַאֲזִין וְאֶנְצֹר

אֶת רַעַם הַפַּטִּישִׁים וְהַדַּחְפּוֹר

הַחוֹרֵט בְּחַלּוֹנִי כְּמַשּׂוֹר

הַנּוֹשֵׁב וְנוֹשֵׁף כְּשִׁכּוֹר

עַל הַשַּׁחַר הָעוֹלֶה מִן הַבּוֹר

וּמַתְרִיס כִּי עוֹרְבִים מֵאָחוֹר

וּמַתְסִיס נְשָׁמוֹת בַּמִּסְתּוֹר

אֵיךְ נֵדַע וְנִזְכֹּר בְּעוֹד דּוֹר

אֶת נִיחוֹחַ יְמוֹת הַמָּרוֹר

אֶת הַחֹשֶׁךְ הָעוֹלֶה מִן הָאוֹר

הַמַּבְטִיחַ יְשׁוּעָה וּדְרוֹר.

תִּעוּד מִסְפָּר 2

מָה שֶׁנּוֹתַר מִן הַמְּחָאָה הַגְּדוֹלָה

שֶׁל הַדַּיָּרִים הַמִּשְׁתָּאִים

מֵהֶעָזַת קַבְּלָנֵי הַמֵּאָה

הוּא הַחוֹבָה לְתַעֵד אֶת הַמַּהְפֵּכָה.

לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב מִן הַחַלּוֹן וְהַמִּדְרָכָה

וּלְשַׁמֵּר בְּמַצְלֵמַת הַלֵּב הַדִּיגִיטָלִית הַזְּעִירָה

אֶת הַתְּמוּרוֹת הַפִּתְאוֹמִיּוֹת הַנִּתָּכוֹת בִּסְעָרָה

לְלֹא כָּל סִכּוּי לְפִצּוּי וּתְמוּרָה,

לָשׁוּט בְּיַם הָרָקִיעַ מִן הַמִּרְפֶּסֶת בְּסִירָה

וְלִתְפֹּס אֶת הָרֶגַע הַשָּׁבוּי בִּמְשׂוּרָה.

לְמַעַן הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים

לְמַעַן דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל תֵּל אָבִיב הַנְּצוּרָה

עִיר שֶׁל לֹבֶן וְיָם וּשְׁחָפִים וְתִקְוָה

שֶׁהוּקְמוּ בָּהּ לְפֶתַע מִגְדָּלִים לְשָׁכְרָה.